החלטה בתיק תת"ע 2745-02-12

1. מונחת בפניי בקשה נוספת לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

מבוא

2. הנאשם קיבל הודעת תשלום קנס בסך 500 ש"ח בגין עבירה של כניסה לצומת, מבלי שהיה ביכולתו של הנאשם לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: " התקנות").
3. הנאשם ביקש להישפט והתיק נקבע לדיון ליום 12.3.12. אולם, מאחר והנאשם לא התייצב במועד זה, הוא נשפט בהעדרו ונוכח עברו התעבורתי נגזר דינו לקנס בסך 600 ש"ח (להלן: " פסק הדין").  
4. ביום 28.10.12, עתר הנאשם באמצעות עורך דינו, עו"ד דוד גולן, לביטול פסק הדין. הנאשם ציין בבקשתו, כי הוא לא קיבל את ההזמנה לדין ו"אישור משלוח דבר דואר רשום" המצוי בתיק אינו מהווה אישור מסירה כדין. בתמיכה לטענתו צרף ב"כ הנאשם פסק דינו של כבוד השופט בן יוסף עפ"ת 30815-05-12 גרוס נ' מ"י (מיום 7.7.12) (להלן: " פס"ד גרוס"). עוד טען הנאשם, כי הוא כופר במיוחס לו בכתב האישום ועל כן הוא מבקש לקבל את יומו בבית המשפט (להלן: " הבקשה הראשונה").
5. המאשימה טענה בתגובתה כי ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום וחזרה מסיבה "לא נדרש" ובתמיכה לכך צרפה את העתק אישור המסירה ופלט מחשב.
6. משכך, דחיתי בהחלטה מיום 9.11.12 את בקשת הנאשם וקבעתי כי הוא לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלו, בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974.
7. ב"כ הנאשם לא השלים עם ההחלטה הנ"ל, וביום 13.12.12 הגיש בקשה לעיון חוזר. בבקשה זו טוען ב"כ הנאשם, כי מעיון באישור המסירה עולה כי הרובריקות הרלוונטיות בדבר סיבת החזרת דבר הדואר אשר נמצאות בגוף אישור המסירה לא מולאו, אלא שהרובריקה המסומנת נמצאת על מדבקה נפרדת מאישור המסירה עצמו. לטענתו אין כל אינדיקציה לעניין השתייכותה של המדבקה לדבר הדואר הספציפי, ועל כן לא ניתן להוכיח האם אכן מהווה המדבקה חלק בלתי נפרד מאישור המסירה. ומשכך, אישור זה לא מהווה אישור מסירה כדין בדומה "לאישור משלוח דבר דואר רשום". ב"כ הנאשם הפנה לפסק דינו של כבוד השופט צלקובניק בעפ"ת 20102-08-11 משארקה איאד נ' מ"י (פורסם בנבו, 3.11.11) (להלן: " הבקשה השנייה").
8. אולם, לאחר שעיינתי בבקשה השנייה לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי בבקשה הראשונה ומשכך, הוריתי על דחייתה. ב"כ הנאשם לא השלים גם עם החלטה זו, ומכאן הבקשה שלפני שהוכתרה בכותרת " המשך לבקשה לעיון חוזר בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר".

דיון והכרעה

9. כבר עתה אציין, כי לא מצאתי שהבקשה מגלה נסיבות שיש בהן כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה.
10. מעיון באישור המסירה עולה, כי על גביו מודבקת מדבקה המונפקת על ידי רשות הדואר ומהווה חלק בלתי נפרד מהאישור. עובד הדואר ציין על גבי מדבקה זו במקום המיועד לכך את סיבת אי המסירה " לא נדרש". ולא מצאתי כי נפל בכך כל פגם .
11. כפי שכבר ציינתי בהחלטות קודמות בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד - 1974 וסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב - 1982, הנטל הוא על הנאשם המבקש לבטל את פסק הדין להוכיח אחת משתיים: שלא קיבל את ההזמנה שחזרה בציון "לא נדרש" מסיבות שאינן תלויות בו או שקיימת לו הגנה כה טובה, עד שהותרת גזר הדין על כנו תהווה עיוות דין.
12. הנאשם לא ציין כל עובדה חדשה שיש בה בכדי להעיד על כך שהימנעותו מלקבל את הדואר הרשום לא נבעה מסיבה שהייתה תלויה בו. פסק הדין שצרף ב"כ הנאשם לבקשתו עפ"ת 17485-12-12 עטיה נ' מ"י (מיום 27.12.12) שונה מענייננו שכן שם היה ספק שמא נפלה טעות ברישום הכתובת ע"ג אישור המסירה והדואר לא נמסר לכתובת הנכונה.
13. יתרה מזאת, לגופה של העבירה, לא שוכנעתי כי פסק הדין יותר עיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין. שכן בכל שלושת הבקשות הנאשם לא פירט את הגנתו מלבד העובדה כי הוא כופר במיוחס לו. אין בעובדה כי הנאשם שכר את שירותיו של עורך דין על מנת שייצגו בכדי להעיד כי קיימת לו הגנה כה טובה ולא נראה שיש בידי הנאשם טענות הגנה ממשיות. גם בעיון בדו"ח ציין השוטר כי תגובתו הראשונה של הנאשם לביצוע העבירה הייתה " אין לי מה להגיד".לא זו אף זו, העונש שנגזר על הנאשם אינו מחמיר, נוכח עברו התעבורתי שכן הנאשם נוהג משנת 1998 וצבר לחובתו 13 הרשעות קודמות.

לסיכום

14. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: